גלעד קריב: “ישראל חייבת לעמוד לצד אזרחי אוקראינה” – הצהיר חבר הכנסת מ”הדמוקרטים” – “התקפה האכזרית והבלתי מוצדקת של רוסיה על אוקראינה חייבת להיפסק”

«ההתקפה האכזרית והבלתי מוצדקת של רוסיה על אוקראינה חייבת להיפסק»

מחבר: לב ורשבסקי

חבר הכנסת גלעד קריב ממפלגת «הדמוקרטים» ב-1 באוקטובר 2026 פרסם הצהרה לאחר הלווייתו של דניאל אומנסקי, ישראלי בן 14, שנהרג במהלך התקפת מל”טים רוסית על קייב. קריב כתב על כך מיד לאחר הטקס:

«אני יוצא מהלווייתו העצובה של דניאל אומנסקי בן ה-14, שנהרג כתוצאה מהתקפת מל”טים רוסית על קייב בערב חג הסוכות».

בהמשך הפוסט שלו כבר לא מסתפק רק במילות תנחומים למשפחה. קריב עובר למלחמה עצמה ומנסח את עמדתו בצורה ישירה: «ההתקפה האכזרית והבלתי מוצדקת של רוסיה על אוקראינה חייבת להיפסק». לאחר מכן הוא מוסיף משפט נוסף הנוגע ישירות לישראל:

«ישראל חייבת לעמוד לצד אזרחי אוקראינה».

קריב הוא חבר כנסת מהאופוזיציה, ולכן דבריו אינם הצהרה של ממשלת ישראל ואינם מעידים על שינוי במדיניות החוץ הרשמית של המדינה. אך יש פרט חשוב: הוא עומד בראש ועדת הכנסת לעלייה, קליטה ותפוצות. תחום עבודתה כולל שאלות של עלייה, קליטת עולים חדשים ויחסי ישראל עם קהילות יהודיות בחו”ל.

לכן המשך הפוסט שלו נראה הגיוני. תחילה קריב מדבר באופן כללי: «ישראל חייבת לעמוד לצד אזרחי אוקראינה». לאחר מכן הוא מדגיש את אלה, שקשרם לישראל הוא המיידי ביותר: יהודי אוקראינה, ישראלים החיים באוקראינה, עולים מאוקראינה ופליטי המלחמה הנמצאים כיום בישראל. אלו בדיוק הקבוצות שחופפות ישירות עם תחום עבודתה של הוועדה הפרלמנטרית שהוא עומד בראשה.

«ישראל חייבת לעמוד … וגם .. לצד יהודי אוקראינה, ישראלים החיים שם, עולים מאוקראינה החיים בישראל, ופליטי המלחמה החיים כיום בישראל בתנאים קשים», — כתב קריב.

דניאל למד בתל אביב

באותו פוסט קריב סיפר כמה פרטים על דניאל אומנסקי, החשובים במיוחד לקורא הישראלי. דניאל למד בבית הספר «אהבת ציון» בתל אביב. לפני שלוש שנים עבר עם אביו זוריק, אמו נטלי ואחיו הבכור לקייב בשל עבודת אביו.

בינתיים סבתו, סבו ומשפחתו הגדולה של דניאל המשיכו לחיות בישראל. לאחר מותו החליטו הוריו להחזיר את בנם לכאן ולקבור אותו בישראל. קריב העביר זאת בפשטות: ההורים רצו «להחזיר אותו הביתה ולהביאו למנוחת עולמים בישראל».

בהלוויה דיברו אביו ואמו של דניאל. נאומי הפרידה נשמעו בשתי שפות, וכפי שכתב קריב, הם «לא השאירו עין יבשה». זהו פרט שכמעט לא מוסיף לכרוניקה היבשה של המכה על קייב, אך מוסיף רבות להבנת האופן שבו סיפור זה נתפס כאן, בישראל.

לקהל הישראלי דניאל אינו קורבן מופשט של מלחמה רחוקה. הוא חי כאן, למד כאן, קרוביו חיים כאן, וכאן גם הוריו הביאו אותו לקבורה. בדיוק לאחר הלוויה זו כתב קריב על כך שישראל חייבת לעמוד לצד אזרחי אוקראינה.

נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר כתבו על עמדה דומה של פוליטיקאי אופוזיציוני ישראלי בולט אחר.

לפיד דיבר ראשון. עכשיו — קריב. מי הבא בתור?

בספטמבר נאנווסטי כבר שמו לב לדבר מוזר בקמפיין הבחירות הישראלי של 2026: אוקראינה כמעט ולא נשמעה כנקודה עצמאית במדיניות העתידית. על פי החומרים הפתוחים של הקמפיין, שהמערכת הצליחה לבדוק אז, יאיר לפיד היה הראשון מבין הפוליטיקאים הישראלים הבולטים בקמפיין, שלא רק הביע תמיכה באוקראינה, אלא גם קישר ישירות את היחס אליה עם מה שהמחנה הפוליטי שלו מתכוון לעשות לאחר חזרתו לשלטון.

ב-16 בספטמבר אמר לפיד זאת ללא הזהירות הדיפלומטית הרגילה. הוא כינה את רוסיה בעלת ברית של איראן, הצהיר כי מדיניות 2022 כבר אינה מספקת, והבטיח: «אם נחזור לשלטון, נעשה הרבה יותר ממה שעשינו אז». לשאלה ישירה על עזרה לאוקראינה הוא ענה בפשטות: «עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לעזור לאוקראינה». ניתוח מלא של נאנווסטי: יאיר לפיד על אוקראינה: «רוסיה — בעלת ברית של איראן».

אז נאנווסטי שאלו שאלה טבעית: איפה האחרים? ישראלים רואים את המלחמה באוקראינה כבר ארבע וחצי שנים, רואים את שיתוף הפעולה הצבאי בין רוסיה לאיראן, רואים כיצד הניסיון האוקראיני במאבק נגד מל”טים הופך לעניין ישיר לישראל. עם זאת, בתוכניות הבחירות של הכוחות הפוליטיים הגדולים, היחס לאוקראינה עדיין נדיר להיות מנוסח כמדיניות נפרדת וברורה.

כעת ניתן לשאול את השאלה בצורה יותר קונקרטית. ועדת הבחירות המרכזית של ישראל קיבלה 38 רשימות, וב-27 בספטמבר פורסמו הפתקים המאושרים. אך אם נסתכל לא על כל הרשימות הטכניות הרשומות, אלא על הכוחות הפוליטיים שבסקרים האחרונים באמת מתמודדים על כניסה לכנסת הבאה או נמצאים ליד מחסום הבחירות, המעגל מצטמצם.

ביניהם — «ישר!» של גדי איזנקוט, «ליכוד» של בנימין נתניהו, «ביחד» של נפתלי בנט, שבו יאיר לפיד הוא מספר שתיים, «הדמוקרטים» של יאיר גולן, «ישראל ביתנו» של אביגדור ליברמן, ש”ס של אריה דרעי, «יהדות התורה», «עוצמה יהודית» של איתמר בן גביר, «הציונות הדתית» של בצלאל סמוטריץ’, וכן הנמצאים ליד מחסום הבחירות «מילואים וכלכלה» של יועז הנדל וירון זליכה ו«עמך ישראל» של עופר וינטר. «כחול לבן» של בני גנץ גם רשום רשמית, אך לפי המדידות האחרונות קשה כבר לייחס אותו בביטחון למעבר.

וכאן השאלה הופכת להיות ממש קונקרטית: מה בדיוק הכוחות הללו מתכוונים לעשות ביחס לאוקראינה, אם ימצאו את עצמם בכנסת הבאה או בממשלה?

זה בולט במיוחד כי הנושא האוקראיני עבור ישראל מזמן הפסיק להיות רק שאלה של סולידריות חיצונית. רוסיה משתפת פעולה עם איראן, אוקראינה צברה ניסיון מעשי עצום במלחמה עם מל”טים, ועשרות אלפי ישראלים קשורים לאוקראינה משפחתית, מקצועית או דרך עלייה. נאנווסטי כתבו בנפרד גם על הצד המעשי של השאלה הזו — למשל, בחומר «תסתכלו על אוקראינה, תסתכלו על ישראל»: ראש IAI הודה שהתחילו מאוחר מדי עם איום המל”טים.

עכשיו אחרי לפיד נשמע קריב. ודבריו הופיעו לא במהלך ראיון פוליטי גדול, אלא לאחר הלוויה של ישראלי בן 14 שנהרג בהתקפה רוסית על קייב: «ישראל חייבת לעמוד לצד אזרחי אוקראינה».

מתברר שהשאלה שנאנווסטי שאלו כבר בספטמבר לא נעלמה לשום מקום. להפך, היא הופכת ליותר ויותר בולטת: מי יהיה הבא ומתי יתר הפוליטיקאים הישראלים סוף סוף יסבירו בבירור לבוחר, איזו מדיניות הם רואים לישראל ביחס לאוקראינה?

לא משפט כללי על שלום. לא הצהרה דיפלומטית זהירה נוספת. אלא עמדה קונקרטית: מה ישראל מתכוונת לעשות, היכן עובר הקו האדום שלה ביחסים עם רוסיה ואיזה מקום תופסת אוקראינה באסטרטגיית הביטחון שלה.

לפיד התחיל לנסח עמדה כזו ראשון. עכשיו הצטרף אליו קריב.

השאר עדיין שותקים בעיקר.

למה התפקיד של קריב כאן חשוב

לקורא שאינו עוקב מדי יום אחר עבודת הכנסת, שמו של גלעד קריב עשוי לדרוש הסבר. הוא חבר כנסת מ”הדמוקרטים” ויושב ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. זו לא ועדה חוץ-מדינית ולא מבנה שקובע את עמדת הממשלה לגבי המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה.

אבל דווקא הוועדה הזו עוסקת בשאלות של עולים, קליטתם בישראל ויחסי המדינה עם קהילות יהודיות מחוץ למדינה. לכן אזכורו של קריב את יהודי אוקראינה, ישראלים באוקראינה, עולים מאוקראינה ופליטי מלחמה קשור לא רק לעמדה פוליטית כללית. אלו גם אנשים שנכנסים לתחום עבודתו הפרלמנטרית הישירה.

וכאן הפוסט שלו הופך להיות רחב יותר מהבעת תנחומים רגילה. הוא לא רק מדבר על הילד שנהרג ועל המשפחה שפגש בהלוויה, אלא גם מנסה לקשר את הטרגדיה הספציפית הזו לעמדה הכללית של ישראל כלפי אזרחי אוקראינה.

עם המספר «שני מיליון הרוגים» זה יותר מסובך

בפרסום של קריב יש גם מספר אחד שלא ניתן פשוט להעביר מפייסבוק לטקסט חדשותי ללא הסבר. הוא כתב: «לפי הערכות שונות, שני מיליון אנשים, חיילים ואזרחים, איבדו את חייהם במלחמה הארורה והבלתי חוקית הזו».

את המילים הללו יש להעביר בדיוק כציטוט של קריב. אבל להשתמש במספר «שני מיליון הרוגים» כעובדה מערכתית מאושרת אי אפשר. בהערכות בינלאומיות המספר של כ-שני מיליון מתייחס בדרך כלל לאבדות צבאיות כוללות — כלומר להרוגים, פצועים ונעדרים יחד.

לכן כאן חשוב להפריד בין שני דברים. קריב אכן כתב כך, וזה חלק מהצהרתו.

הבהרה זו אינה משנה את תוכן הצהרתו על רוסיה ואינה מתווכחת עם המסר הפוליטי של הפוסט. היא פשוט מפרידה בין ציטוט לעובדה ניתנת לבדיקה — מה שחובה בחומר חדשותי.

«לא יישא גוי אל גוי חרב»

את הפוסט שלו סיים קריב בשורה מספר ישעיהו: «לא יישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה». לפני כן כתב: «תהא זכרו של דניאל — דן — שמור בליבנו».

בזה טמון ייחודו של ההצהרה של היום. היא לא מתחילה מישיבת כנסת, לא מפגישה דיפלומטית ולא מראיון על מדיניות חוץ. היא מתחילה מהלווייתו של ילד ישראלי בן 14 שנהרג בקייב.

ורק לאחר מכן עובר קריב לפוליטיקה וכותב: «ישראל חייבת לעמוד לצד אזרחי אוקראינה».

…
בתל אביב ב-17 באוקטובר 2026 יציגו את ‘ספומוז’ני’: DakhaBrakha, אולכסנדרה מטבייצ’וק ובוגדנה פיבננקו - 06.10.2026 - Новости Израиля

יהודים מאוקראינה: רות קלוגר-אליאב — מקייב וצ’רנוביץ עד לספינות הסודיות, האישה היחידה בצוות הראשון של ‘מוסד לעליה ב”, שהובילה יהודים לחופי ארץ-ישראל - 06.10.2026 - Новости Израиля

22 באפריל 2026 — 78 שנים להכרזת מדינת ישראל: תשעה מתוך 37 החותמים על מגילת העצמאות נולדו בשטחי אוקראינה של היום - 06.10.2026 - Новости Израиля