ישראל תחת “גרניום”, אוקראינה מחוץ לפוקוס: מה השגריר קורניצ’וק אמר על השלב החדש במלחמת איראן, רוסיה והמזרח התיכון

“לאוקראינה יש הרבה שאלות לישראל, ואנחנו שואלים אותן, אך הן נמצאות מחוץ לדיון הציבורי. אני יכול לומר רק שהשירותים המיוחדים שלנו עובדים כל הזמן ללא הגבלות והפסקות. ידוע לי שלראש המשרד הנוכחי של הנשיא קיריל בודאנוב הייתה משלחת של שירותי הביטחון הישראליים בשבוע שעבר. הקשרים מתקיימים ברמת השרים, שירותי הביטחון וכו’, אך למרבה הצער, ברמת המנהיגים הם מוגבלים”.

ישראל נכנסה לשלב של מלחמה, שבו התוכניות הישנות כבר לא עובדות. לדברי שגריר אוקראינה בישראל יבגני קורניצ’וק בראיון (אוק’) לאוקראינית «גלבקום» מ-19 בפברואר 2026, לכיוון הישראלי כבר טסים מל”טים מודרניים של רוסיה מסוג “גרני”, והמלחמה עם איראן משנה יותר ויותר את סדר היום האוקראיני ואת סדר העדיפויות העולמי.

לקהל הישראלי בסיפור הזה חשוב לא רק שטהראן מגבירה את הלחץ על המדינה היהודית. לא פחות חשוב דבר אחר: אוקראינה, שצברה במשך שנים ניסיון מעשי במאבק נגד מל”טים איראניים, סבורה שהידע והטכנולוגיות שלה יכולים להיות מועילים לישראל כבר עכשיו. אך הזהירות הפוליטית של ירושלים, לפי הערכת קורניצ’וק, עדיין מפריעה להעלות את שיתוף הפעולה הזה לרמה הנדרשת על ידי המציאות החדשה.

מדוע דברי השגריר האוקראיני חשובים דווקא עכשיו

המלחמה של ישראל עם איראן יצאה מהמסגרות הישנות

קורניצ’וק מתאר את המצב הנוכחי כשלב איכותי שונה של הסכסוך. אם בעבר איראן פעלה בעיקר דרך מבנים פרוקסי כמו חמאס ו’חיזבאללה’, עכשיו מדובר כבר בלחץ ישיר ורב-רובדי על ישראל. הכיוון הדרומי, הגבול הצפוני, מכות איראניות ישירות, וכן התמיכה של טהראן מצד מוסקבה מצטרפים לאיום אחד.

על רקע זה השגריר מדגיש: המלחמה במזרח התיכון נוגעת לא רק לישראל. היא כבר משפיעה גם על אוקראינה. מומחים אוקראינים להתמודדות עם מל”טים איראניים עובדים במדינות המפרץ הפרסי, ולאחר הצהרות נציגי איראן קייב למעשה שמעה אות ישיר: אוקראינה כעת נחשבת על ידי טהראן כ’מטרה לגיטימית’.

זהו שינוי חשוב. עד לאחרונה הקשר בין המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה והעימות האיראני-ישראלי נראה לרבים יותר כמטאפורה פוליטית. כעת, לפי דברי הדיפלומט האוקראיני, שני החזיתות הללו משתלבות כבר לא ברמת ההערות, אלא ברמת הביטחון, הטכנולוגיות והאיומים על המשלחות הדיפלומטיות.

ישנם קשרים בין קייב לירושלים, אך לא ברמה הגבוהה ביותר

נושא נפרד בראיון הוא מצב הדיאלוג הפוליטי הישיר בין מנהיגי שתי המדינות. קורניצ’וק אומר שלא היה שיחה בין ולדימיר זלנסקי לבנימין נתניהו זמן רב, והרעש סביב העניין לכאורה של ישראל במל”טים אוקראיניים הוא מסביר כהטיה תקשורתית.

לפי גרסתו, ייתכן שמדובר היה על שיתוף פעולה בתחום הביטחון, אך ללא פירוט ספציפי לגבי מל”טים. יתרה מכך, הדליפה לתקשורת, כפי שהוא מרמז, עשויה לסבך את הכנת השיחה, שכן הצד הישראלי מגיב בכאב לסיפורים כאלה.

עם זאת, הדיפלומט מדגיש: הקשרים העובדים לא נעצרו. הם מתנהלים בקו של שרים, שירותי הביטחון, משלחות ומבנים מקצועיים. כלומר, הערוץ לא סגור. אך עבור מדינה שנלחמת בו זמנית עם הציר האיראני ועוקבת אחר השותפות הצבאית הרוסית-איראנית, היעדר דיאלוג ציבורי מלא של המנהיגים נראה כבר לא רק כקושי דיפלומטי, אלא כסימפטום של זהירות עמוקה יותר.

איפה אוקראינה וישראל באמת יכולות להיות מועילות זו לזו

ישראל חזקה בהגנה מפני טילים, אוקראינה – במאבק נגד מל”טים

אחת החלקים המהותיים ביותר בראיון נוגעת דווקא לניסיון הצבאי. קורניצ’וק מזכיר שהרדארים הישראליים Rada כבר לא שנה ראשונה פועלים בקו המגע האוקראיני, ולדבריו, הוכיחו את עצמם היטב. הוא גם מדבר על קיומם של תוכניות לייצור משותף ולהרחבת שיתוף הפעולה.

אבל התזה המרכזית היא אחרת. השגריר למעשה מבצע חלוקה ברורה של תחומי התמחות: ישראל, לדעתו, יש לה ניסיון חזק יותר בהתמודדות עם טילים בליסטיים וטילי שיוט, בעוד שאוקראינה צברה ידע מעשי יותר, ואולי כבר יותר מועיל, במאבק נגד מל”טים.

לקורא הישראלי זה נשמע במיוחד רגיש. בתוך המדינה קיימת במשך עשורים תפיסה על כמעט יעילות מושלמת של מערכות ההגנה האווירית המקומיות. קורניצ’וק מדבר בצורה חדה יותר: מערכות רבות של ישראל נוצרו תחת איומים מסוג אחר – בעיקר תחת טילים פלסטיניים מאולתרים או פשוטים, ולא תחת מכות משולבות מסיביות עם אמצעי פגיעה מורכבים יותר.

“כיצד יכול הניסיון של ישראל בהתמודדות עם התקפות טילים להיות מועיל לאוקראינה? או מי צריך ללמוד ממי?

אם ניקח בחשבון שה’כיפת ברזל’ הישראלית תוכננה רק לטילים מהשטחים הפלסטיניים, אז, ללא ספק, יש לנו ניסיון לא פחות. אבל אזכיר שישראל חתמה על ההסכם הראשון לשיתוף פעולה צבאי עם ארצות הברית ב-1952. והיום יש להם הסכם עשור רביעי עם ארה”ב. לישראל יש אישורים ישירים לשיתוף פעולה עם חברות צבאיות אמריקאיות המייצרות נשק. לכן, ללא ספק, לישראל הרבה יותר קל, שכן לכל שאר המדינות צריך קודם לקבל אישור במשרד החוץ האמריקאי לפני שפונים לחברות הללו.

כמובן, לא צריך לשכוח שאנחנו נלחמים לא נגד חיזבאללה או חמאס, אלא נגד מעצמה גרעינית עם נשק וכוח מתאימים. אבל בשאלות ההתמודדות עם טילים בליסטיים וטילי שיוט, הניסיון של ישראל, כמובן, טוב יותר, שכן יש להם מאחוריהם את ארצות הברית. עם זאת, אני בטוח שבשאלות ההתמודדות עם מל”טים, הניסיון שלנו כבר טוב יותר. וזה בדיוק מהווה בסיס לשיתוף פעולה.

ישראל, בעיקרון, מעוניינת בטכנולוגיות המל”טים שלנו, אבל, אתם יודעים, לישראלים יש תחושת עליונות מסוימת. לפני כשנה, ‘שאהד’ איראני ששוגר מתימן הגיע לבסיס צבאי 60 ק”מ צפונית לתל אביב. באותו זמן החיילים אכלו ארוחת ערב בחדר האוכל שלא היה מוגן – כתוצאה מכך נהרגו ארבעה אנשים ועוד 70 נפצעו. התקשר אליי עיתונאי בכיר מאחד הערוצים המשפיעים ביותר בישראל, ואמר: “אתם – משה שלנו. אתם הרי הזהרתם אותנו שאנחנו צריכים לשתף פעולה”. אני אומר: “לא רוצה להיות משה, אבל רוצה שנשתף פעולה”.

ועכשיו לישראל מגיעים מל”טים מודרניים של רוסיה מסוג ‘גרני’, שיש להם בתוכם אינטיליגנציה מלאכותית, והם הרבה יותר מהירים ומדויקים.

ידוע שאיראן סיפקה לרוסיה בארבע השנים האחרונות טילים בליסטיים ביותר מ-4 מיליארד דולר. ורוסיה כבר במהלך המלחמה הזו במזרח התיכון חתמה על הסכם לספק לאיראן מערכות רקטות מתקדמות ביותר מחצי מיליארד דולר ומבצעת אותו בהדרגה“.

“גרני” מעל ישראל – זו כבר לא מלחמה זרה

ההצהרה החדה והפוליטית ביותר של קורניצ’וק – המילים על כך שלישראל כעת מגיעים ‘גרני’ מודרניים של רוסיה עם אלמנטים של אינטיליגנציה מלאכותית, מהירים ומדויקים יותר מהגרסאות הקודמות.

בדיוק כאן האופטיקה האוקראינית מתנגשת במיוחד עם הזהירות הישראלית. קייב רואה מזמן בשיתוף הפעולה הרוסי-איראני איום ישיר לא רק על אוקראינה, אלא על כל האזור. בלוגיקה הזו השאיפה השקטה לא להרגיז את מוסקבה נראית כבר לא כפרגמטיקה של מדינה קטנה, אלא כטקטיקה מאוחרת שעלולה לעלות ביוקר.

באמצע הדיון הזה עולה אותו עצב, שמבינים היטב ב-NAnews – חדשות ישראל | Nikk.Agency: עבור ישראל הקשר הרוסי-איראני מפסיק להיות נושא חיצוני. כאשר מל”טים, שנבדקו על ערים אוקראיניות, מגיעים למזרח התיכון, בין שתי המלחמות נותרות פחות ופחות גבולות מותנים.

עם זאת, קורניצ’וק לא מסתיר: ישראל מתעניינת בטכנולוגיות המל”טים האוקראיניות. אבל, לפי הערכתו, מפריעה לא רק הפוליטיקה, אלא גם גורם פסיכולוגי – הרגל להסתכל על שותפים מלמעלה למטה. זה, אולי, אחד הקטעים הכי לא נוחים, אבל גם הכי כנים בראיון.

פטריוט לאוקראינה ושיעורי התרעה מוקדמת

השגריר גם מזכיר את הסיפור עם מערכות פטריוט, שהיו זמן רב בכוננות בישראל, ולאחר מכן נלקחו על ידי האמריקאים, תוקנו והועברו לאוקראינה. עבור קייב זה, לדבריו, תוצאה חשובה.

“דיברתם על כך ש’כיפת ברזל’ לא תוכננה למכות כאלה שאיראן מבצעת. איך אתם בכלל מעריכים את העבודה של ההגנה האווירית הישראלית האגדית, שהובאה לאוקראינה כדוגמה?

ישראל – זה יותר על שיווק. לכן ההגנה האווירית הישראלית המצוינת תוכננה דווקא לטילים פלסטיניים מאולתרים. קשה לי לומר איך היא מתמודדת עכשיו, אבל אני חושב שרמת הפגיעות, במיוחד הבליסטיות, בערך זהה לאוקראינה.

למעשה אני שמח, שבזכות העבודה שלנו לפחות שלוש מערכות פטריוט, שהיו בכוננות בישראל יותר מ-20 שנה, נמצאות עכשיו באוקראינה. האמריקאים לקחו אותן, תוקנו והעבירו לנו“.

בנפרד הוא משווה את מערכות ההתרעה המוקדמת. כאן ישראל, לדעת הדיפלומט, באמת יש לה יתרון: האזעקות קצרות יותר לא בגלל שיש פחות איומים, אלא בגלל שהאזור הפגיעה מנובא בצורה מדויקת יותר. עבור הישראלים זו חלק שגרתי מהחיים, עבור האוקראינים – עדיין סטנדרט בלתי ניתן להשגה במלואו.

קורניצ’וק אומר במפורש, שאוקראינה צריכה ללמוד דווקא את זה. אבל הוא מוסיף גם פרט לא נעים לקייב: אפילו הפתרונות שישראל העבירה, באוקראינה עצמה לא תמיד התקבלו והוטמעו ללא ויכוחים. כלומר, הבעיה, כפי שהוא מרמז, לא רק ברמת העזרה הישראלית, אלא גם באיכות ההתאמה האוקראינית של הכלים הללו.

מה המלחמה הזו כבר משנה עבור אוקראינה, ישראל וכל האזור

תחת איום – המשלחות הדיפלומטיות האוקראיניות והמיקוד העולמי באוקראינה

לאחר הצהרות איראניות על כך שאוקראינה הפכה למטרה לגיטימית, קייב הגביר את תשומת הלב לביטחון הנציגויות שלה. קורניצ’וק מדבר על איומים על אובייקטים דיפלומטיים לא רק בישראל, אלא גם במדינות המפרץ הפרסי ובירדן. קבלת האזרחים מתבצעת במתכונת מצומצמת, אם כי אין סגירה מלאה של העבודה.

עבור ישראל זה גם סימן חשוב. אם איראן מתחילה להרחיב את מעגל האויבים ולחבר את העזרה האוקראינית למדינות האזור עם עוינות ישירה, המשמעות היא שהמלחמה במזרח התיכון ממשיכה להתרחב לא רק גיאוגרפית, אלא גם פוליטית. היא מושכת מדינות חדשות, משלחות חדשות, אזורי סיכון חדשים.

עוד מסקנה מרכזית של השגריר נוגעת לסדר היום הגלובלי. לפי הערכתו, המלחמה במזרח התיכון כבר דחקה את אוקראינה ואת המלחמה הרוסית-אוקראינית למקום השני. הסיבה ברורה: עבור הכלכלה העולמית האזור הזה קריטי יותר בגלל הנפט, הלוגיסטיקה והסיכונים האנרגטיים.

זו הערכה לא נעימה, אבל ריאליסטית. עבור ישראל היא אומרת שהמלחמה שלה שוב הפכה לסיפור המרכזי עבור העולם. עבור אוקראינה – שהצורך לשמור על תשומת הלב של בעלי הברית יהיה בתנאים של תחרות הרבה יותר קשה של משברים.

מדוע ישראל עדיין נמנעת מקו קשה נגד מוסקבה

אחת המחשבות השנויות ביותר במחלוקת בראיון – ההסבר לזהירות הישראלית כלפי רוסיה. קורניצ’וק לא מסתיר את האכזבה, אבל מתאר את הלוגיקה של הישראלים ללא אשליות: מדינה קטנה, גיאוגרפיה מורכבת, הצורך לשמור על איזון ולהימנע מצעדים שעלולים להרחיב בחדות את רשימת האיומים.

“או היחס הידידותי של ישראל לרוסיה, שהפתיע אתכם בעבר, הולך ודועך עם תחילת המלחמה עם איראן?

אגיד כך – הישראלים צריכים לשמור על איזון. זו בכל זאת מדינה קטנה בגודל מחוז קייב. לכן הם ימשיכו להיות זהירים ולא יעמדו באופן חד משמעי לצידנו. אבל אני בכל זאת מודה לעמיתים הישראלים על מה שהם עושים במסגרת האפשרויות שלהם“.

אז זה לא עניין של לעמוד לצידנו. פשוט על ישראל עכשיו טסים ‘גרני’ רוסיים, והפקידים הישראלים ממשיכים לעשות רושם שיש להם עם מוסקבה הכל בסדר?

כן, הם מופצצים, אבל הם עדיין לא יכולים לעשות מהלכים קשים כלפי רוסיה“

במילים אחרות, גם כאשר על ישראל, לפי דברי הדיפלומט האוקראיני, טסים כבר ‘גרני’ שמקורם ומודרניזציה רוסיים, בירושלים עדיין לא מוכנים לפנייה אנטי-רוסית קשה. מנקודת המבט של קייב זה נראה כמו חוסר אמירה מסוכן. מנקודת המבט של חלק מהאליטה הישראלית – כמו זהירות הכרחית.

אבל המבנה הזה הופך לפחות ופחות יציב. ככל שמוסקבה וטהראן מחליפות טכנולוגיות, נשק וכיסוי פוליטי, כך קשה יותר לישראל לשמור על הנוסחה הישנה, שבה רוסיה – זה מסלול נפרד, ואיראן – איום נפרד.

הציר החדש כבר התגבש

בהערכת קורניצ’וק הקונפיגורציה הנוכחית של העולם נראית קשוחה ביותר: רוסיה, איראן וצפון קוריאה יוצרות ציר מגובש, וסין בצורה זו או אחרת עוזרת למבנה הזה להחזיק. עבור תומכי אוקראינה זה כבר אקסיומה. עבור הקהל הישראלי זה, יותר, תזכורת לכך שהמלחמה האזורית מזמן הפסיקה להיות רק אזורית.

השגריר גם מפנה תשומת לב להבדלים בין ארצות הברית לישראל בהבנת מטרות המלחמה נגד איראן. עבור ישראל מדובר באיום קיומי. עבור וושינגטון – גם על שליטה באנרגיה ובזרמי הנפט העולמיים. הפער הזה חשוב, כי הוא קובע את גבולות המעורבות האמריקאית ואת גבולות חופש הפעולה הישראלי.

מנקודת המבט האוקראינית, לחץ מוצלח על איראן היה מועיל לכל העולם. מחירים נמוכים יותר לנפט היו משמעותם פחות אפשרויות פיננסיות לרוסיה להמשיך במלחמה. עבור הקורא הישראלי זה עוד סיבה להסתכל על החזית האוקראינית לא כדרמה נפרדת של מזרח אירופה, אלא כחלק מהתמונה האסטרטגית הכללית.

מה הלאה

בראיון יש גם פרטים פרטיים יותר – על ביקור אפשרי של שגריר ישראל החדש באוקראינה באוגוסט, על ביקורו של אלכסיי רזניקוב, על כך שלדעת קורניצ’וק, למדיניות החוץ האוקראינית דרוש מעגל רחב יותר של יועצים מנוסים. אבל הקו המרכזי של הטקסט אינו בשאלות כוח אדם.

המהות היא אחרת: אוקראינה מנסה לשכנע את ישראל שניסיון המלחמה עם מל”טים איראניים – זה כבר לא ייחוד אוקראיני, אלא צורך ישראלי. וככל שירושלים תשמור על מרחק זהיר ביחסים עם מוסקבה, כך עלול להיות כואב יותר הרגע שבו שיתוף הפעולה הרוסי-איראני יפסיק להיות עבורו תיאוריה.

קורניצ’וק מנסח זאת בדרכו, דיפלומטית, אך די ברור. ישראל ואוקראינה כבר מזמן לא רק צופות באותם איומים. הן מתמודדות עם חלקים שונים של אותה מלחמה.

אחר

“לאחרונה השגרירות האוקראינית בישראל מצאה את עצמה במרכז תקדים די רועש, אך אקזוטי. בית המשפט העליון השאיר בתוקף את ההכרה הראשונה באוקראינה של יחסי נישואין בין שני גברים – המזכיר הראשון של השגרירות זוריאן קיסם ובן זוגו טימור לבצ’וק. כעת לבצ’וק תיאורטית יהיה זכאי לעזוב את הארץ כחבר משפחה של דיפלומט. איך אתה מתייחס למצב כזה, שרבים קיבלו אותו בעוינות, לא בגלל יחס שלילי לשאלת הלהט”ב, אלא כדרך להתחמק מגיוס?

אני לא מגיב על חייהם האישיים של העובדים שלי. המזכיר הראשון של השגרירות – דיפלומט מקצועי. הוא עובד עם הקהילה הפרו-אוקראינית בישראל, המורכבת מישראלים התומכים באוקראינה, ואוקראינים – תושבי קבע בישראל ובני משפחותיהם. כמובן, המצב הזה הוא תקדים משפטי, נעקוב אחריו, אבל אני משתדל להיות ניטרלי“.

…
האו”ם לראשונה הכה בחוזקה כזו בחמאס: הוצאות להורג, עינויים ופחד בתוך עזה - 10.06.2026 - Новости Израиля

בינה מלאכותית הגיעה לקרמלין: מדוע מצלמות האבטחה של פוטין הפכו לנקודת התורפה שלו ומה הקשר לישראל - 10.06.2026 - Новости Израиля

1568 ימים של תוקפנות: המלחמה הכוללת של רוסיה נגד אוקראינה השתוותה באורכה למלחמת העולם הראשונה - 10.06.2026 - Новости Израиля